מדינת ישראל נ' לבקו ציוד מעבדה וכימיקלים בע"מ ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן הכולל שני אישומים:

באישום הראשון – הורשעו הנאשמים 1 ו-3 בעבירות של אי הגשה במועד של 5 דו"חות תקופתיים – 5 עבירות לפי סע' 117(א)(6) לחוק מע"מ, כאשר הנאשם 3 הורשע מכוח סע' 119 לחוק הנ"ל.

באישום השני – הורשעו הנאשמים 2 ו-3 בעבירות של אי הגשה במועד של 4 דו"חות תקופתיים – 4 עבירות לפי סע' 117(א)(6) לחוק מע"מ, כאשר הנאשם 3 הורשע מכוח סע' 119 לחוק הנ"ל.

2.בתאריך 19.1.10 טענו הצדדים לעונש. ביחס לנאשמת 2 הנמצאת בפירוק, הגיעו הצדדים להסדר טיעון – בין נציגת המאשימה לנציג כונס הנכסים הרשמי המייצג את הנאשמת 2, לפיו יוטל על הנאשמת קנס בסך שקל.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני מכבדת את הסדר הטיעון הנ"ל, שכן נחה דעתי כי הוא עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה ואני גוזרת על הנאשמת 2 קנס כספי בסך שקל אחד.

3.ב"כ המאשימה ציינה כי חובו של הנאשם 3 בחברה הנאשמת 1 מגיע לסכום של מעל 48,000 ₪ קרן ואילו חובו לנאשמת 2 מגיע לסכום של 11,000 ₪ קרן.

המחדל או לפחות חלק ממנו לא הוסר עד היום.

החברה הנאשמת 1 איננה פעילה ואילו החברה הנאשמת 2 מצויה בפירוק. על כן גם הסיכוי לגבות חובות קלוש מאוד.

אמנם לנאשם 3 אין עבר פלילי, אך מדובר בעבירות חמורות, כאשר סכום החוב הכולל מגיע לסך של 170,000 ₪. על כן, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם 3 מאסר בפועל לתקופה מרתיעה ולא בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס הולם ועל הנאשמת 1 ביקשה להטיל קנס.

4.ב"כ הנאשמים 1 ו-3 טען כי באו בדברים עם שלטונות מע"מ והציגו רשימת לקוחות שחייבים כספים לנאשמים, זאת עוד בטרם נכנסה הנאשמת 2 להליכי פירוק, אבל לא נעשה דבר.

לדבריו, לקוחות ניצלו את העובדה שהנאשמת 2 נקלעה לקשיים והגיעה למצב של פירוק ועל כן לא שילמו את יתרת חובם, לפיכך ביקש הסניגור שלא להטיל על הנאשם 3 עונש מאסר – בין בפועל ובין על תנאי אלא לחייבו בקנס בלבד.

ב"כ הנאשמים תקף את ההסדר שנעשה עם מפרק הנאשמת 2 וציין כי לא ניתן להטיל מצד אחד על הנאשמת קנס של שקל אחד ולדרוש מאסר וקנס גבוה ביחס לנאשם 3 שעבד בנאשמת 2 ושימש אורגן בחברה אשר חייבת את הכסף.

הנאשם 3 נמצא בהליכי פשיטת רגל ומצוי תחת צו כינוס מתאריך 2.11.09 ועל כן מן הראוי כי גם עליו יוטל קנס בסך שקל אחד בלבד.

הנאשם 3 עובר מסכת גירושין קשה, אינו מצליח לשלם את המזונות בהן הוא חייב, עובד כשכיר בחברה ומגדל את הילדים.

5.לבקשת ביהמ"ש, הציגה ב"כ המאשימה את המקור לנוהל הקיים בדבר הסדרים כגון אלה שנעשו עם הנאשמת 2 וציינה כי מדובר בנוהל המקובל גם במחוזות אחרים כאשר מדובר בחברות בפירוק, אם כי אין מקור בחוק להסדרים מסוג זה.

באותה ישיבה מיום 25.3.10 חזרה ב"כ הנאשם 3 וציינה כי הנאשם 3 אף הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל ואינו יכול להסיר את המחדלים מחוסר יכולת כלכלית.

6.בתי המשפט בפסיקתם הדגישו את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות בניגוד לדיני המיסים וציינו כי אין להקל בעונשם של עברייני מס הגוזלים את כספי הציבור, יוצרים דמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים וגורמים במעשיהם נזק רב למדינה.

בע"פ 519/89 אשר נ' מדינת ישראל נאמר על ידי כב' השופט המשנה לנשיא אור "שבמס ערך מוסף עסקינן המדובר הוא בכספים שלמעשה קיבל הנישום והוא מחזיקם בידו על מנת להעבירם לשלטונות המס. מי אשר נוטל למעשה מכספים אלה, המגיעים לאוצר המדינה, ובעזרת דיווחים שאינם אמת מחזיקם בידו ומשתמש בהם לתועלתו- מן הראוי שהעונש לגביו יביע את הפסול שבמעשהו ויהיה בו כדי להרתיע אחרים בפני מעשים דומים".

בפסיקה נקבע כי אין להבדיל בין מי שגוזל את כספי הפרט למי שגוזל כספי ציבור ועל כן יש להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות מס אשר לא הסירו את כל המחדלים שכן בהסרת כל המחדלים יש משום ביטוי לחרטה כנה ואמיתית של הנאשם.